הפרעת קשב וריכוז עם פעילות יתר –  Attention Deficit Hyperactivity Disorder

מעתה נקרא לה ADHD:

להפרעה יש הגדרה רפואית המופיעה בספר ה–DSM שהוא הספר של ארגון הפסיכיאטרים האמריקאים, על פיו מוגדרות בכל העולם הפרעות נפשיות.

מי שאובחן כ-ADHD סובל מקשיים תפקודיים הנוצרים משיבושים בהתפתחות המוח.

זוהי הפרעה נוירו-התפתחותית שתסמיניה מתחילים כבר בילדות המוקדמת וממשיכים בכל מחזורי החיים.

השוני בתסמינים משפיע על האיתור, האבחון והטיפול בילדים ונוער עם הפרעת קשב. בשל ריבוי התסמינים הטיפול בכל מקרה הוא ייחודי.

המקור של הקושי הוא אורגני. חשוב להבין שההפרעה היא גנטית ולכן ילד עם ADHD קיימת הסתברות של למעלה מ-50 אחוז כי לאחד ההורים או לשניהם יש ADHD .

מה קורה כאשר יש הפרעת קשב?

במוח יש מקבץ רשתות דרכן מועבר חומר בשם דופמין. רשתות אלה מעבירות קשרים בין אזורים שונים במוח ומאפשרות ביצוע של פעילות יומיומית סדירה. כאשר אחת או יותר מרשתות הקשב לא עובדת, אין זרימה קבועה של הדופמין  בין הרשתות.

אצל אדם ללא ADHD הזרימה קבועה ממש כמו ברשת חשמל.

אוסף המיומנויות הקוגניטיביות מאפשרות שליטה ובקרה על התנהגויות, תגובות מחשבתיות ורגשיות הנקראות "תפקודים ניהוליים". תפקודי הניהול נדרשים בעיקר במצבים לא שגרתיים ובמטלות חדשות ומורכבות.

הפונקציות הניהוליות החלשות אצל מתמודדים עם ADHD, ילדים ומבוגרים כאחד, מתבטאות בקשיים רבים המכבידים על החיים: תחושת ערך עצמי נמוכה, רגישות יתר לביקורת מצד אחרים, תחושת זמן לא מאורגנת וקשיים בוויסות רגשי המתבטאים, למשל, בפגיעה לא מכוונת באחרים, בגלל דיבור אימפולסיבי, מדברים לפני שחושבים.

קשיים נוספים הם: אימפולסיביות, נטייה לאמץ או להתנסות בהתנהגויות עם סיכון,  קושי בעבודה קבוצתית או צוותית, התחלה של משימות עם קושי לסיימן, קשיים בזיכרון  ובשליפת מילים כמו שמות ואירועים, נכונות לקחת משימות באופן לא פרופורציונלי ליכולות המציאותיות, התפרצות מילולית לא מותאמת לשיחות הגורמת לעיתים לאחרים לחשוב בטעות שאנשים עם ADHD הם אנוכיים ולא קשובים דיים, קשיי למידה, יכולות מתמטיות פחותות וקשיים בביצוע משימות חזרתיות ומשעממות.