קראו את הסיפור כדי לגלות.
״אתמול זרקו אותו שוב מהשיעור״ היא אומרת.
״אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה כבר״ הוא מוסיף.
רונית ואלכס (שמות בדויים) יושבים מולי, על פניהם מבט מיואש.
״לא משנה כמה עובדים על זה, בסוף זה נגמר בטלפון מהמורה״.
כבר במפגשים הראשונים עברתי עם רונית ואלכס על כמה כלים לתרגול ישיבה בכיתה, והם אפילו סיכמו עם המחנכת על כמה אפשרויות שיעמדו לרשותו (כמו לצאת להתאווררות במהלך השיעור כשהוא צריך, אפשרות לחפץ שיוכל למעוך ולשחק איתו ללא הפרעה לכתה ועוד…).
ועדיין, הם ממשיכים לספר לי שעידו (שם בדוי) נזרק בעקביות מהכיתה על בסיס יומי.
״בעצם מאיזו סיבה מוציאים אותו?״ אני שואלת.
״אני חושב שהם לא מבינים אותו, אומרים שהוא מתחצף״ אומר אלכס ״ואני לא קולט, הם יודעים שיש לו הפרעת קשב וריכוז חמורה – למה הם לא מבינים את זה?״
״ואיך זה קשור לחוצפה?״ אני שואלת שוב.
״מה זאת אומרת? הוא אימפולסיבי. הוא לא שולט בעצמו. זה חלק מהדברים שהוא מתמודד איתם״ מוחה רונית. ״אתמול הוא הרעיש בזמן השיעור, וכשהמורה העירה לו על זה הוא קרא לה בשמות וצחק עליה, והיא במקום להבין שזה קשור לקושי שלו, בחרה להוציא אותו מהכיתה״
״זה נכון שילדים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז הם הרבה פעמים אימפולסיביים, ופועלים מתוך דחף.
זה גם נכון שבכיתה זה עשוי להיות מכשול מאוד רציני, אבל צריך לזכור שילד בכיתה ח׳ כבר יכול להפריד בין הדברים.
יש הבדל בין להתפרץ עם תשובה שרצית לענות, או עם הבעת תסכול, התלהבות או כל רגש אחר לבין להתפרץ עם מילים מכוונות לפגוע באדם אחר.
אלו התנהגויות שצריך להפריד כמה שניתן מהקשיים האמיתיים שלו״.
רונית ואלכס שתקו.
בהמשך השיחה הבנו שיש מקבץ שלם של התנהגויות שעד היום הם שויכו להפרעות הקשב ולא נתנו את הדעת על כך ששם דווקא צריכים להיות גבולות מאד ברורים, לטובתו של עידו. שקשה לפעמים להבדיל בין התנהגות שהיא תוצאה של הקשיים שלו, לבין ״סתם״ התנהגות לא מקובלת.
הצעתי להם מספר כלים:
הראשון, לשבת עם עידו, לשוחח על ההבדל בין דחף לבין חוצפה. ממש לבדוק דוגמאות של מקרים שקרו ולהבין יחד איתו מתי זה היה האימפולס שעלה בו, ומתי הוא יכול היה לבחור אחרת.
השני, ללמוד יחד עם עידו שיטות תקשורת מיטיבות – להבין כיצד הוא יכול להביע את התסכול שלו כשהוא צריך בדרכים שאינן פוגעניות.
השלישי – לשחק משחק תפקידים, לתרגל איתו התנהגויות אפשרויות בכל מיני סיטואציות. ככל שיתרגל יותר יש סיכוי טוב יותר שבזמן אמת ייקל עליו לשלוף את ההתנהגות המיטיבה במקום ההתנהגות הפוגענית.
בהמשך השבוע כתבה לי רונית בוואטסאפ:
״הי אתי,
דיברנו עם המחנכת, שיתפנו אותה בשיחה שלנו, והיא מוכנה גם להתגייס למאמץ.
היום היא תשב עם עידו וינסו לשוחח על הדברים גם בהקשר של הכיתה.
תודה על הרעיונות המוצלחים,
נתראה בפגישה הבאה״.
לפעמים אנחנו צריכים לזכור להפריד את הדברים.
הילדים שלנו מתמודדים עם הרבה דברים,
אבל לא כל דבר הוא נגזרת הכרחית של הקשיים שלהם, ואנחנו כהורים, צריכים לעזור להם לזכור את זה.
